ז'בוטינסקי 7 רמת גן, 5252007
(מגדל משה אביב, קומה 48)
טל'. 03-6132432, פקס'. 03-6132437
THE NEWS
מאמרים מניות תנובה – "משחק מכור" וידוע מראש
מניות "תנובה""משחק מכור" וידוע מראש
מאת: עו"ד גד שטילמן

בערעור על החלטת בורר – עוה"ד משה שפורן – קבע רשם האגודות השיתופיות כי כל מניות "תנובה" במושב ניר בנים שייכות לאגודה ואינן שייכות לחבריה הרפתנים.

בהחלטה זו הפך הרשם את פסק דינו של הבורר שפסק כי חלק מהמניות שייכות לחברים הרפתנים. כנגד החלטת הרשם הוגשה עתירה לבג"צ אשר טרם נדונה.

בין לבין, מתקבלות החלטות במושבים על דרך חלוקת התמורה ממכר המניות, כשהאגודות מסתמכות על החלטתו של הרשם. נראה בעליל כי הסכומים הגבוהים הצפויים להגיע למושבים מהפרטת "תנובה", יוצרים מתחים בין האגודה לחבריה ובין החברים היצרנים שסיפקו ל"תנובה" את תוצרתם לבין החברים שאינם עוסקים שנים בחקלאות או שלא עסקו בחקלאות מעולם.

נוכח העובדה שבג"צ טרם אמר דברו בעתירה שהוגשה, נראה כי הזדרזותם של האגודות לכנס אסיפות כלליות להחליט בעניין מוקדמת.

מכל מקום, קבלת החלטות במסגרת האסיפות הכלליות במושבים השונים על דרך חלוקת הכספים שיתקבלו אינה עניין של צדק אוניברסאלי, אלא תוצאה ישירה, שניתן לחזות אותה מראש, שתתקבל בהתאם ליחס בין מספר החברים שאינם יצרנים למספרם של אלה ש"שמרו על הגחלת" החקלאית והמשיכו בייצור חקלאי שסופק ל"תנובה". במובן זה, ההחלטות שתתקבלנה באסיפות של המושבים השונים יקפחו את החברים היצרנים שבאגודה המהווים בד"כ מיעוט יחסי.

נראה בעיני, כי קבלת החלטות במסגרת מוסדות האגודה בקשר למכר המניות ודרך חלוקת התמורה על בסיס החלטת הרשם מוקדמת בשלב זה; שכן, בג"צ טרם אמר את "המילה האחרונה" ובכל מקרה אין לראות ב"פרשת ניר בנים" תקדים מחייב כלפי כלל המושבים, בשל העובדות הספציפיות המיוחדות של המקרה, כפי שפורטו בהרחבה בהחלטה.

ע"מ להבין את ההחלטה לגופה ראוי להסביר את הרקע העובדתי: עת הוקמה "תנובה" ע"י אגודות שיתופיות, הצטרפו אליה מאות מושבים וקיבוצים על מנת להוות תאגיד מרכזי לעיבוד ושיווק תוצרת חקלאית. במהלך השנים התרכזה עיקר הפעילות בשיווק ביצים, חלב ומוצרי חלב.
במהלך השנים חייבה "תנובה" את האגודות החברות בתשלום עבור המניות שהוקצו להן. חלק מהתשלומים ששילמו האגודות שולמו בגין חברותן ב"תנובה", וחלקו נגבה ביחס לכמות התוצרת שכל אגודה שיווקה. הכספים ששולמו ל"תנובה" לפי שיווק נגבו מהחברים היצרנים באגודה בדרך של קיזוז מהתמורות שהתקבלו מהתוצרת ששיווקו. הואיל ובד"כ האגודה שימשה כמסלקה כספית של כל התמורות המגיעות לחברים בגין פעילותם החקלאית, עברו הכספים דרך האגודה, כשהאגודה מנהלת לכל חבר חשבון עו"ש בו נרשמות התמורות ב"זכות" וההוצאות בגין צריכת תשומות חקלאיות וכיוצ"ב ב"חובה".

במהלך השנים, התמעטו האגודות שסיפקו תוצרת חקלאית ל"תנובה", ובשנת 1979 הקימו האגודות שנותרו פעילות אגודה מקבילה בשם "תעשיות מזון "תנובה" – אגודה שיתופית חקלאית בישראל בע"מ". בד בבד הועברה הפעילות העסקית  לאגודה החדשה תוך ריקון הדרגתי של  "תנובה" ה"היסטורית" מנכסיה.

לכשהתברר למושבים ולקיבוצים שאינם ספקים של "תנובה" על תוצאות העברת הפעילות העסקית לאגודה החדשה, החלה התקוממות הדרגתית שחייבה פיתרון מוסכם ומאוזן; באסיפה הכללית של "תנובה" בנובמבר 1999, הידועה גם כ"ועידת יגור", התקבלו ההסכמות שלהלן:  לאגודה החדשה צורפו כל האגודות שלא היו חברות בה; כמו כן, נקבע כי יחידות ההשתתפות של כל אגודה תהינה מורכבות בחלקן - מכח החברות ההיסטורית - על בסיס שוויוני,  וחלקן - על בסיס השקעות ההון שהושקעו בפועל ע"י כל אגודה ואגודה באופן פרטני. רכיב זה ביחידות ההשתתפות הינו תוצאה ישירה הנובעת מאספקת התוצרת החקלאית של החברים היצרנים בכל אחת מהאגודות בשנים האחרונות.

הרפתנים במושב "ניר בנים" טענו בתביעתם כי הם זכאים למניות "תנובה" הואיל והתשלום ששולם ל"תנובה" ע"י אגודתם עבור הון המניות, הופחת מחשבונם האישי ביחס לכמות החלב ששיווקו, על כן, יש לראות בהם כמי שמימנו בפועל את רכישת המניות ולא את האגודה. כמו כן טענו, שחברים שלא סיפקו תוצרת ל"תנובה" עשויים להתעשר על חשבונם.  מנגד, טענה האגודה כי המניות הינן רכוש האגודה הרשום בספריה, באופן העולה בקנה אחד עם הרישומים ב"תנובה", ואין המניות שייכות לרפתנים, גם אם נכון הדבר שהם אלה שנשאו בפועל בחלק מעלות רכישתן.

הבורר, עוה"ד משה שפורן, קיבל בפסק דין מנומק היטב חלק מטענות הרפתנים, וקבע שאותו חלק מניות עליו הוחלט בועידת "תנובה" שיחולק לאגודות מכח חברותן, שייך לאגודות בלבד; וחלק המניות המיוחס לאגודות מכח שיווק תוצרת חקלאית ע"י היצרנים באגודה, שייך ליצרנים והם זכאים לקבלו.

רשם האגודות קיבל את ערעור האגודה בהתבסס על רישום הון המניות בספריה, וקבע כי מבחינה חשבונאית מדובר בהון של האגודה שהינה אישיות משפטית נפרדת מהחברים. כמו כן קבע שאין בעובדה שרק חברים ששיווקו ל"תנובה" ושילמו עבור המניות בכדי להוות הפליה פסולה ביחס לחברים אחרים, הואיל והם נהנו משירותיה של "תנובה", שירות שלא היו יכולים להנות ממנו אלמלא היתה האגודה חברה בארגון.

בפסק דינו, מציין כב' הרשם כי משנת 1992 עברה המכסה של החלב מבעלות האגודה לבעלות הרפתנים מבלי שהחברים שילמו לאגודה כל תשלום. לפיכך, קובע הרשם, אין לראות בהם כמי שרכשו זכויות ישירות ברכוש האגודה ובהונה. רשם האגודות הגיע למסקנה שבתשלומים שהופחתו מתקבולי הרפתנים לא נגבה תשלום עבור הון, על אף שנרשם כך, מאחר והתשלום שנוכה מהחברים הוגדר כ"קומיסיון + הון" ושיעורו היה זהה לזה שנוכה מתקבולי רפתנים אחרים בארץ שלא היו חברים במושבים החברים ב"תנובה". זאת ועוד, ששווי ההפחתה ל"קומיסיון + מניות" היה שווה לשווי הקומיסיון שנוכה מחשבונותיהם של רפתנים שסיפקו חלב לחברת "שטראוס".

עם כל הכבוד, דומני כי ניתן מעובדות להגיע לתוצאה אחרת; למשל, ניתן לטעון שהשוויון  בתשלום שנוכה בין אלה ששילמו רק עבור "קומיסיון" לבין אלה ששילמו עבור "קומיסיון +מניות" לא היה הפחתה בגביית הרכיב של "המניות" אלא הנחה שניתנה ברכיב ה"קומיסיון". היינו, הקומיסיון שנגבה מרפתנים שאגודתם חברה ב"תנובה" היה נמוך יותר מזה שנגבה מרפתנים אחרים. תוצאה זו הינה הגיונית, הואיל וסביר והגיוני לתת הנחה בקומיסיון ליצרנים החברים.

לא ניתן להתעלם מן העובדה שבחלק מהאגודות נרשם בכרטיס החבר התשלום במפורש כתשלום עבור "מניות" וישנם גם פסקי דין של משקמים שקבעו שיש להשיב סכומים אלה לחבר.

באשר לעובדה שהמכסות הועברו לרפתנים ללא תמורה, דומני, כי ניתן היה להגיע למסקנה שונה מזו של הרשם: העובדה שאגודת "ניר בנים" לא דרשה תשלום עבור העברת המכסה על שם הרפתנים, מצביעה על כך שהיה ברור ומובן מאליו כבר אז שהמכסות אינן רכוש האגודה, אלא רכושם של יצרני החלב, ואין כל הצדקה לדרוש מהם תשלום כלשהו. אותם נימוקים שעמדו בבסיס החלטת האגודה בשנת 1992 להעביר את המכסות לרפתנים ללא כל תשלום לרפתנים עומדות לזכות הרפתנים בקשר למחלוקת דנא.

הרשם קבע שמבחינה עקרונית ניתן לגבות הון מחברים באופן שאינו שוויוני אלא "לפי צריכה".  לדוגמה הביא הרשם את התשלומים הנגבים מחברים ביחס לצריכת מים וביחס לצריכה בליל ממכון תערובת השייך לאגודה וכיוצ"ב. עם כל הכבוד, דווקא דוגמאות אלה יכולות לחזק את המסקנה ההפוכה, שכן, אם נגבים מהחברים תשלומים עבור הון באופן פרופורציונאלי ליחס הצריכה שלהם, הרי מן הראוי הוא שהתמורות המתקבלות מאותם "ענפים" יתחלקו בין החברים המשלמים ביחס זהה; שאם לא נאמר כן, יצא שחברים אשר לא שילמו מעולם כספים בגין צריכה למכון תערובת בשל היעדר פעילות חקלאית, ייהנו מהתמורות המתקבלות מאותו "ענף" מבלי שלקחו כל חלק במימונו.  זאת ועוד, משקמים במינהלה להסדרים במגזר החקלאי, קבעו לא אחת שבמקרה ש"ענף" במושב הנושא חובות (כגון מכון תערובת) יש לחלק את החוב בין החברים הצרכנים של אותו ענף ביחס לצריכה של כל אחד מהם. אם החוב מתחלק ביחס שאינו שווה, צודק וראוי הוא שכספי זכות יתחלקו באופן דומה.

אוסיף ואומר, כי העובדה שהאגודות זכו בנתח גדול מהון המניות עפ"י החלטות ועידת "תנובה" שלא על בסיס שוויוני אלא על בסיס כמות הייצור ששווקה ע"י כל אגודה ואגודה, מחזקת את המסקנה שהרפתנים, במקרה הנדון, זכאים להנות מאותו חלק של הון המניות; שכן, אלמלא היו משווקים ל"תנובה" את תוצרתם, מניות אלה לא היו מגיעות לידי האגודה. מה גם שהאגודה, כישות משפטית נפרדת, לא נשאה בכל עלות בגין הון מניות זה, אלא מימנה את התשלום באופן ישיר מהרפתנים.  התוצאה אליה הגיע הרשם הינה "עשיית עושר שלא במשפט" ע"י האגודה על חשבון הרפתנים. כב' הרשם נימק את החלטתו בעניין זה בקבעו שהחלטות ועידת "תנובה" אינן תקדים מחייב, הואיל והתקבלו בהסכמה ולא בפס"ד, ואין הסכמה זו צריכה לחייב ביחסים שבין האגודות לבין הרפתנים החברים אלא רק ביחסים שבין "תנובה" לאגודות החברות בה.

כאמור, עיקר מסקנותיו ביסס הרשם על דרך רישום המניות בספרי האגודה, תוך שהוא מציין שהדרך היחידה להחריג רכוש אגודה לטובת החברים הוא הקמת "קרן מילואים" לפי סעיף 41 לפקודת האגודות השיתופיות.

נראה בעיני, כי החלטת הרשם אינה סוף פסוק בסוגיה זו, הואיל והשאלה אם המניות שייכות לאגודה או שייכות לחברים אינה השאלה היחידה הרלבנטית. גם אם המניות שייכות לאגודה, עדיין על האגודה להחליט כיצד לחלק את התמורה שתתקבל בין חבריה, וניתן יהיה לתקוף את ההחלטות שתתקבלנה באסיפות הכלליות של המושבים השונים בהתאם לנסיבות הספציפיות שהיו קיימות בכל מושב ומושב. כמו כן, יש לזכור כי אין דין שיווק חלב כשיווק ביצים או פטמים ו/או ירקות וכיוצ"ב.

נראה בעיני שקיים גם חוסר צדק בהעברת ההחלטה בעניין לאסיפה הכללית של האגודה, הואיל, כפי שציינתי לעיל, תוצאות ההחלטה תהיינה תמיד ביחס לחברים היצרנים באותה אגודה לעומת אלה שאינם יצרנים; כך, שבאגודה שרוב חבריה יצרנים פעילים, סביר שהאסיפה תחליט באופן שונה מאשר  באגודות שרוב חבריהן אינם יצרנים. אשר על כן, נראה בעיני כי טוב יעשו רשם האגודות ו/או בתי המשפט שידונו בסוגיה, אם יקבעו כללים עקרוניים לדרך חלוקת התמורות ממכירת המניות בתוך האגודה, ולא ישאירו את הדבר בידיהן של האסיפות הכלליות.
תגיות
מגזר חקלאי , דיני מושבים , דיני קיבוצים , אגודות שיתופיות , משפט מסחרי , משפט עסקי ,
קטעי עיתונות
חקלאי זכרון יעקב זכו לקבל השבוע סקירה מקצועית בכל הקשור למאבקם לקבלת פיצויים בגין הפגיעה בערך קרקעותיהם... המאבק נכנס לישורת האחרונה: מדובר בנזק של מיליארד שקל!
פורסם ב : גפן
מועד פרסום: 17/07/2015
שם הכתב/ת: דוד בר יוסף
היפרדות קק"ל מהמדינה רק תאיץ את שיווק הקרקעות. ייתכן שהפתרון לתחילת הליכי ההפרטה יכול לבוא גם ממימוש מבוקר של האיום מצד קק"ל להיפרדות מרמ"י. קק"ל מחזיקה כ- 2 מיליון דונם, והיא גוף שיכול לשמש פלטפורמה נהדרת למנגנון השינוי הנדרש.
פורסם ב : הארץ
מועד פרסום: 27/04/2015
שם הכתב/ת: עו"ד גד שטילמן
 פרופיל המשרד |  הצוות המשפטי |  מאמרים |  חדשות המשרד |  קטעי עיתונות
תחומי התמחות:  מגזר חקלאי, מושבים, קיבוצים, אגודות שיתופיות |  ירושות, עזבונות, בן ממשיך, מעמד אישי |  מינהל מקרקעי ישראל / רשות מקרקעי ישראל |  דיני מקרקעין, מיסוי מקרקעין
 תכנון ובניה |  משפט מסחרי, משפט עסקי |  עובדים זרים, דיני עבודה |  נושאים מיוחדים
גד שטילמן, משרד עורכי דין
רחוב ז'בוטינסקי 7, מגדל משה אביב, קומה 48, רמת גן 5252007, טל'. 03-6132432, פקס'. 03-6132437
email: office@shtilman.co.il
powered by law-info - עורכי דין מידע משפטי & law-news - חדשות משפט