הספקת מים "למגורים" על ידי אגודה שיתופית – "אין דין ואין דיין"
אגודות שיתופיות המספקות מים לבתי מגורים נוהגות לקבוע את המחיר לתשלום על פי קריטריונים פנימיים שונים שאינם אחידים. באגודות רבות מחיר המים לבתי המגורים בנחלות אינו זהה למחיר הנגבה מבתי המגורים של "תושבים" שאינם בעלי נחלות.
בנושא זה אין הוראות חוק ברורות והפסיקה מצומצמת ביותר; בת.א 1079/88 מיכאל וייס נ' כפר ברוך קבע בית המשפט כי אין חובה על האגודה לספק מים לתושביה.
בעבר נפסק (ע"א 726/72) כי הוראות חוק המים, התשי"ט – 1959 אינן חלות על היחסים שבין אגודה חקלאית לתושביה. על פי אותו פסק דין החוק החל על האגודה הינו חוק מדידת מים, תשט"ו – 1955 אשר אינו מגביל את האגודה במחיר. ישנם מלומדים החולקים גם על תחולתו של חוק זה בכל הקשור ליחסי "אגודה – תושבים".
אגודות רבות נוהגות להחתים את המתיישבים בהרחבות על הסכמים המסדירים את נושא אספקת מים ודרך קביעת מחירם. במקרים בהם קיים הסכם יחולו הוראותיו על מערכת היחסים שבין האגודה לתושבים. במקרים בהם אין הסכם תלויים התושבים בהחלטות מוסדות האגודה ללא יכולת השפעה על דרך קבלתן.
יחד עם זאת אין האגודה יכולה לגבות מחיר מופקע והיא מוגבלת בהחלטותיה למחיר "סביר" שאינו עולה על זה שבמועצות המקומיות והעיריות הסמוכות.
יש הטוענים שגביית מחיר נמוך מבעלי הנחלות יחסית למחיר הנגבה מתושבים אחרים אינה אפליה פסולה הואיל וחברי האגודה, השקיעו לאורך שנים (באופן ישיר או עקיף) בתשתיות רשת המים, הם האחראים לתחזוקת הרשת ולתשלום חובות האגודה בגין צריכת המים. לפיכך, כמי שהשקיעו ונושאים באחריות הם זכאים להנחה. כמו כן, יש הטוענים שעל פי עקרונות היסוד של אגודות שיתופיות אין כל פסול במתן הנחה לחברי האגודה (בדומה לחבר "אגד" הזכאי לכרטיס נסיעה חינם).
מאידך, קיימת תרעומת מצד תושבים במושבים אשר רואים בגביית מחיר שונה או דרך חישוב שונה – אפליה שאינה עולה בקנה אחד עם עקרונות הדין.
יובהר כי האמור בכתבה זו חל לגבי ישובים בהם אספקת המים נעשית על ידי "האגודה השיתופית" ולא על ידי "הועד המקומי" של הישוב.
גד שטילמן, עו"ד עוסק בדיני אגודות שיתופיות
רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו.
הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.
