תביעה תקדימית- משפחות תובעות חלקן בקרקע ובהון האגודה
מספר משפחות ממושב בית חרות הודיעו על פרישתן מהאגודה והגישו באמצעות עורך דין קרקעות גד שטילמן תביעה לקבלת שווי מנייתם וחלקן בהון האגודה. כמו כן דרשו להעביר לרשותם מתוך משבצת האגודה קרקע לעיבוד חקלאי בחוזה ישיר מול המינהל.
התביעה הוגשה כ- "תביעה שכנגד" לאחר שהאגודה תבעה את המשפחות לתשלום מיסי חבר. רשם האגודות מינה את עוה"ד איל סודאי כבורר בתביעה זו. לטענת החברים בכתב הגנתם אין האגודה זכאית לקבל מיסי חבר הואיל והתשלומים מועברים בניגוד לדין לכיסוי גירעונות האגודה וחובותיה. כמו כן הגישו החברים תביעה שכנגד; במסגרתה הודיעו על פרישתם מהאגודה ותבעו בהתאם לתקנון האגודה ותקנות האגודות השיתופיות את מלוא שווי מנייתם וחלקם בהון האגודה. החברים הפורשים הוסיפו ותבעו צו עשה המורה לאגודה להוציא ממשבצת האגודה חלקות חקלאיות בשטח שנקבע כ- "תקן נחלה" ולהעבירם לרשותם בחוזה ישיר מול המינהל וזאת לפי הוראות החלטת מינהל 970. החלטה זו קובעת כי עם פרישתו של חבר מהאגודה "חייבת" האגודה להקצות לחבר הפורש קרקע חקלאית כפי שנקבע כ- "מכסת נחלה" באותו ישוב.
האגודה כפרה בסמכות הבורר לדון בתביעה שכנגד, לטענתה, התביעה עוסקת בשאלות חוקתיות תקדימיות וכבדות משקל בדיני האגודות השיתופיות שאם תתקבל עלול הדבר להביא לתוצאת שרשרת שתגרום לפירוק האגודה כולה. משמעות תוצאתית זו מצדיקה העברת הדיון מהבורר לרשם האגודות או לביהמ"ש המחוזי.
הבורר דחה את טענות האגודה ואישר את סמכותו לדון בתביעה שכנגד. האגודה הגישה על החלטת הבורר ערעור לרשם האגודות השיתופיות.
עוה"ד גד שטילמן טען בערעור בשם החברים שעל אף שהתביעה תקדימית אין היא "חוקתית" הואיל והיא נסמכת על הוראות סטנדרטיות הקיימות בכל התקנונים של האגודות המקנות לחבר זכות יציאה מחברותו באגודה. בתקנות האגודות השיתופיות (חברות) התשל"ג – 1973 הוסדרה גם זכות לפדיון מניה של כל חבר הפורש ממנה מרצון. כמו כן נטען בשם החברים שזכותם לקבל קרקעות לעיבוד חקלאי בחוזה ישיר, אינה יכולה להיות שנויה במחלוקת הואיל וזכות זו של חבר הפורש מהאגודה נקבעה בהחלטה 970 של מועצת מינהל מקרקעי ישראל. האגודה, כברת רשות של המינהל חייבת לקיים את החלטות המינהל בעניין זה ולהקצות לחברים שטחים חקלאיים לעיבודם.
באי כח האגודה טענו מנגד שעל מקרקעי האגודה לא לחלות רק הוראות המינהל אלא שורה ארוכה של דינים, על כן, החלת החלטת מינהל 970 אינה יכולה להתקיים בפני עצמה.
יצוין כי המחלוקת בשאלת הסמכות אינה העיקר. החשיבות העיקרית של התביעה הינה בסעדים התקדימיים המבוקשים בה על ידי החברים: זו התביעה הראשונה בה מבקשים חברים ליישם את החלטת מינהל 970 ולפרוש מהאגודה בד בבד לקבלת שטחי קרקע שיוצאו מתוך משבצת האגודה ויעברו לרשות החברים הפורשים בחוזה ישיר מול המינהל. כמו כן קיימת חדשנות בתביעה לקבלת שווי מנית החברים באגודה וחלקם בהון האגודה בשעה שהחברים הפורשים ממשיכים להחזיק במלוא הזכויות בנחלתם.
