חלוקת מכסות מים בין חברי אגודה שיתופית לאור החלטות רשם האגודות השיתופיות
חלוקת מכסות מים בין חברי אגודה שיתופית הינו אחד הנושאים השנויים במחלוקת במושבים בשנים האחרונות. כידוע, מאז שנות ה- 80 נגזר על המגזר החקלאי להתמודד עם צמצום מתמשך ומצטבר במכסות המים ועלייה רציפה במחירם. על אף שבשנתיים האחרונות (נוכח הגידול בהתפלת מי ים והשימוש הגובר במים מושבים) מסתמן "היפוך במגמה", עדיין, מכסת המים לחקלאות רחוקה מזו שעמדה לרשות החקלאיים בעבר ועלויות המים לחקלאים ביחס לכלל הוצאות הייצור החקלאיות גבוהה בארצנו בהרבה מזו הקיימת בעולם כולו.
הצמצום במכסות המים שנכפה על המושבים "שורשר" כלפי חברי האגודה. רבים נאלצו לנטוש את החקלאות ואלו שנותרו "השתלטו" בהדרגה על מכסות הקרקע והמים של האחרונים. הנחת היסוד שעמדה בפני מקימי המושבים בשנות 30-50 של תחילת המאה, לפיה, משפחה חקלאית אחת יכולה להתפרנס ממשק חקלאי בן 20-30 דונם תוך חלוקה האחידה ושוויונית של מכסות המים, אינה עומדת היום במבחן המציאות. בפועל, החקלאים שנותרו במושבים שוכרים קרקעות של אחרים ולשם העיבוד הם עושים שימוש בכמויות מים גדולות ובלתי שוויוניות.
המצב שנוצר הביא לתופעה של "מסחר" במכסות המים: אגודות שיתופיות ראו במכסות המים "נכס" שלהם ודרשו תשלום עבור הסכמתם להעביר את עודפי המכסות מחברים שאינם חקלאים לאלו המתפרנסים מחקלאות.
מכסות מים במושבים
סכסוכים בעניין חלוקת המים בין החברים הגיעו להכרעה לפתחו של רשם האגודות השיתופיות. על הרשם היה לאזן בין האינטרסים השונים: מחד, עיקרון השוויון בין כל החברים המהווה אבן יסוד בדיני האגודות השיתופיות. ומאידך, מציאות בה חברי מושבים רבים אינם מתפרנסים מחקלאות וכפועל יוצא מכך אינם זקוקים למכסות מים החשובות לפרנסתם של חבריהם החקלאים.
על פי הנחיות הרשם משנת 2008 נקבעו מספר עקרונות:
• " חלוקת מכסת המים לחקלאות לכל נחלה, תעשה באופן שוויוני לפי מספר הנחלות המאוישות…"
• "האגודה רשאית, בהסכמת בעל הנחלה, לנייד את מכסת המים של הנחלה לאחר… "
• בישוב בו האגודה הקצתה לעיבוד המשותף יותר מהמכסה היחסית וכן במקרים בהם בעלי נחלות משתמשים במים בכמות העולה על הכמות השוויונית המגיעה להם, תצומצם צריכתם של אלה בהדרגה עד שנת 2012 כשבשנת 2012 החלוקה הסופית תהא שוויונית.
בשנים 2010- 2012 תיקן הרשם את הנחיותיו במספר נקודות:
• הבסיס לחלוקה השוויונית תהא מכסת המים של שנת 1989.
• השוויון לא יהא בין "חברי האגודה" אלא: "בין חברי האגודה שהינם החקלאים הפעילים… והענף בעיבוד משותף… " (הקצאת המים לעיבוד המשותף מוגבלת ל- 30% מהמכסה אלא אם החליטה האסיפה הכללית אחרת).
• "נקודת המוצא לחלוקה תהיה זכותו השווה של כל חקלאי פעיל. במידה וחקלאי פעיל אינו נזקק למלוא חלקו היחסי בהקצאה, האגודה תחלק את היתרה באופן שוויוני בין החקלאים הפעילים האחרים, מבין חבריה, עד למכסימום צרכי המים של כל חקלאי פעיל".
• "חקלאי שלא היה חקלאי פעיל וחזר לפעילות חקלאית בשנה מסוימת רואים אותו כחקלאי פעיל לשם חלוקת המים של אותה שנה".
• "האגודה וחבריה לא יהיו רשאים לנייד או להעביר מים… לצד שלישי… ".
• הרשם הוסיף וקבע כי החלטותיו הנ"ל יחייבו מושבים, אלא אם חמישית מחברי אגודה שיתופית ביקשו לכנס אסיפה כללית. החלטת האסיפה תחייב את החברים אלא אם יש בה "קיפוח".
מסיבות פרוצדוראליות, הסכסוכים בעניין הוכרעו על ידי רשם האגודות בלוחות זמנים החוצים "עונות השקיה" שלמות. על מנת לקצר את משך ההכרעה בטענות קיפוח והפלייה קבע הרשם: "… המחלוקות בעניין יובאו להכרעה בפני ועדה משותפת הכוללת את נציג משרד החקלאות, נציג התנועה המיישבת ונציג התאחדות חקלאי ישראל… " הועדה תכריע במחלוקת תוך שבועיים מיום קבלת התלונה.
(הועדה, ברשות יצחק טובלי החלה לפעול החל משנת 2012)
בקביעת העקרונות הנ"ל ניסה הרשם לאזן בין עקרונות השוויון הקואופרטיביים לבין העובדה שחקלאים ותיקים הקימו במשך שנים ענפי חקלאות תוך שהם מתבססים על מכסות מים שהוקצו להם בתום לב. הרשם היה ער לכך שצמצום דרסטי ומיידי במכסות לחקלאים הותיקים, עלול לגרום להם נזק של ממש. לפיכך קבע כי יצירת השוויון תהא הדרגתית, בתקופה של 4 שנים (2009 – 2012), כך גם לגבי צמצום המכסה לענפי הגידול המשותפים.
בה"פ 5742-08-10 דוד יעקב ואחרים נגד אוהד מושב עובדים, קבע בית המשפט המחוזי בבאר שבע שהחלטות הרשם בעניין אינן בסמכות הרשם, מה גם שהרשם בעצמו הגדיר את הכללים הנ"ל כ"הנחיות" ולא ככללים מחייבים. יחד עם זאת הוסיף בית המשפט:
"זיק"… אין פשר הדברים שהכללים והמנגנון שנקבעו על ידי הרשם, נותרים מחוסרי נפקות להכרעה בענייננו… כללים אלה יכולים לשמש לקביעת נורמות התנהלות תמת לב, ובדרך מקובלת, של אגודה שיתופית סבירה. אפשר, שהחלטת אגודה מסוימת לקבוע מנגנון שונה, עדיין תהיה סבירה ותקינה, וברת קיום, חרף שאינה תואמת לחלוטין את כללי הרשם, אולם יהיה מקום לבוחנה, בין היתר, על רקע קיום אותם כללים מנחים… "
בית המשפט קבע כי ההחלטה של האסיפה הכללית במושב אוהד המחלקת את עודף המים באופן יחסי על פי הצריכה הממוצעת של כל החקלאים הפעילים "אינה תואמת את המנגנון שחפץ הרשם להנהיג" הואיל והחקלאים הותיקים, בניגוד לכאלה המחדשים פעילותם, יזכו בדרך זו לתוספת מכסה על פי ממוצע העבר באופן שינציח את ההבדל ומבלי שייווצר שוויון בין כלל החקלאים הפעילים בטווח הארוך.
בפסק דינו של עוה"ד עופר נועם, במעמדו כבורר מטעם רשם האגודות (תיק 1332/26/11) קבע הבורר שהחלטה של האסיפה הכללית המאריכה לחמש שנים את משך התקופה בה יהא על החקלאים הותיקים להסתגל לצמצום במכסתם, הינה החלטה סבירה שאין להתערב בה (אליקים יוגב ואחרים נגד תאשור מושב עובדים).
דומני כי עוה"ד נועם צדק בפסיקתו ואוסיף ואומר: שינויים במבנה משק חקלאי שמטרתם צמצום ממכסת מים עשויים להמשך שנים רבות מאוד. מי שנטע מטעים (פרדסים, סובטרופיים) או בנה משק חיי על בסיס מכסה קיימת, לא בנקל יצליח להקטין את צריכת המים שלו מבלי שהדבר יגרום לו נזקים והפסדים של ממש ולעיתים אף לקריסה כלכלית. על כן, יש לנהוג בזהירות רבה עת אנו מאלצים חקלאים לצמצם את מכסתם לטובת מי שהחלו זה עתה לחזור למעגל היצרנים החקלאיים שבאגודה.
לעניין "מסחור" בזכויות מים על ידי אגודות שיתופיות; דעתי היא שהאגודות אינן יכולות להתנות העברת עודפי מים לחקלאים פעילים בתשלום כספי. המים הינם רכושה של מדינת ישראל ומכסת המים המוקצית לאגודה אינה "נכס" של האגודה. אני ער לכך שדעתו של רשם האגודות שונה בעניין זה (ראה סעיף 2 להחלטה 1642/343/08) ועל כן הרחיב את דברי: על פי מדיניות הממשלה כפי שהיא באה ליישום בשנים האחרונות, רשויות מקומיות, עיריות, תאגידי מים ותאגידים אחרים, אינם יכולים לעשות רווח מאספקת מים לצרכניהם. הגופים המעבירים את המים הינם "ספקים" כהגדרתם בחוק, ותפקידם לשמש כשליח או מתווך בהעברת המים ל"צרכן" הסופי, קרי לחקלאי. ענף המים באגודה שיתופית אמור לדעתי להתנהל כענף כלכלי סגור שכל הוצאותיו מכוסות על ידי משתמשי המים באופן יחסי לצריכתם, זאת, מבלי להותיר רווחים. "עודף תפעולי", אם יווצר, יכול לשמש כ"קרן השקעות" לחידוש מערכות המים בעתיד.
בהספקת המים לחבריה צריכה האגודה לנהוג בתום לב. גביית תשלום עבור הסכמת האגודה לניוד מים מחבר לחבר או מעודפי המים שברשות האגודה הינה לדעתי נורמה פסולה.
