האם דבר זה ישפיע במצב של בן ממשיך מכר נחלות ומה בית המשפט הצהיר.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב, קיבל את תביעתו של חבר אגודה, והצהיר כי המשק המוחזק על ידו במושב מעש, ששטחו הכולל כ – 2,400 מ"ר, הינו "נחלה חקלאית" ולא "משק עזר" (ה"פ 200623/98).

החלטת בית המשפט ניתנה חרף היות המשק רשום במסמכי האגודה ובמינהל כ"משק עזר".
זכויות החכירה במקרקעין נרשמו בלשכת רישום המקרקעין עוד בשנת 1935. זכויות החכירה הועברו לחבר ביוני 1966. בשלב כלשהו שונה מעמד הנחלה ל"משק עזר".
האגודה השיתופית ומינהל מקרקעי ישראל התנגדו לדרישת החבר להחזיר את הסטטוס של המשק ל"נחלה". המינהל טען כי גודלה של הנחלה אינו תואם את הגודל שנקבע על ידי שר החקלאות בהחלטה מס' 9 של מינהל מקרקעי ישראל שהתקבלה ביולי 1966.

בית המשפט קבע שאין להחיל רטרואקטיבית את ההחלטה הנ"ל על החבר, מה גם שכמעט כל המשקים במושב אינם עונים להגדרות הגודל שנקבעו על ידי שר החקלאות. כמו כן ציין בית המשפט כי החבר זכאי להשלמת שטחים חקלאיים לנחלתו על פי החלטה של רשם האגודות שניתנה באופן ספציפי לעניין זה. נוכח האמור נתן בית המשפט צו הצהרתי לפיו המשק הינו "נחלה" או "נחלה חקלאית". בית המשפט הוסיף ופסק כי החבר זכאי לחידוש החכירה בנחלתו "כנחלה חקלאית".
על פסק הדין הוגש ערעור לכב' בית המשפט העליון על ידי מינהל מקרקעי ישראל.

נחלה או משק עזר

גד שטילמן, עו"ד עוסק בדיני אגודות שיתופי

אנו עדים לאחרונה למדיניות של הגברת האכיפה בועדות התכנון והבניה ומינהל מקרקעי ישראל כנגד שימושים שאינם חקלאיים בנחלות. הנכסים לגביהם נערכת האכיפה מושכרים בד"כ לצדדים שלישיים למטרת מגורים, מסחר ואחסנה.

בהליכים משפטיים פלילים ואזרחיים כאחד, דורשת התביעה, בין היתר, צו הריסה למבנים שנבנו ללא היתר וצו הפסקת שימוש לשימושים החורגים (שאינם חקלאיים). בנקיטת צעדים תכנוניים ומשפטיים מתואמים בועדות התכנון, מינהל מקרקעי ישראל ובית המשפט ניתן להגיע לתוצאה שהצווים האמורים לא ימומשו והמבנים ה"לא חוקיים" – "יוכשרו".

חלק מהועדות המחוזיות לתכנון ובניה, התירו בתקנון התוכנית המחוזיות החלה על שטח המחוז, קיומם של מבנים בשטח בנוי עד 500 מ"ר ב"חלקה א'" המשמשים למטרת: משרדים, אחסנה, קייט, בתי מלאכה וכד'. בתקנון התב.ע. ישנן מגבלות של שמירה על איכות הסביבה והגבלות בינוי נוספות אך רובן של ההגבלות פתירות.
במחוזות בהן קיימת תוכנית מחוזית שכזו יש צורך בהכנת ת.ב.ע נקודתית לחלקה א' של הנחלה על מנת ליצור תשתית תכנונית שתאפשר הגשת הבקשה להיתר בניה.

ישנן מספר מצומצם של מועצות אזוריות שיזמו תוכניות מתאר מקומיות המכשירה את השימושים הלא חקלאיים בישובי המועצה. בישובים המשתייכים למועצות אלה אין כל צורך בת.ב.ע נקודתית לנחלה ודי בהגשת בקשה להיתר.

נכון הדבר כי שימוש לצרכי השכרה לצדדים שלישיים עלול בכל מקרה להיות בעייתי, יחד עם זאת אם הבקשה להיתר היא לצרכי בעל הנחלה ניתן לתת מבנים ולשימושים מעמד משפטי חוקי כלפי רשויות התכנון ומעמד חוזי מותר ביחסים עם מינהל מקרקעי ישראל.

יובהר כי בכל מקרה יש לקבל את אישור מינהל מקרקעי ישראל ולשאת בתשלומי דמי היתר.

הכשרת פל"ח | פעילות לא חקלאית | פל"ח בנחלה חקלאית | פל"ח בנחלה | פלח בנחלה | פל ח בנחלה | "הכשרת" שימושים לא חקלאיים בנחלות – פל"ח

פיצול חלקת המגורים בנחלה – פיצול נחלה מינהל מקרקעי ישראל

החלטת מועצת מינהל מקרקעי ישראל 979 ואישורה על ידי בית המשפט העליון מהווה צעד חשוב לשינוי המיוחל, שיאפשר בעתיד לשים קץ לסכסוכי משפחה הנובעים מירושת המשק החקלאי- משפחתי.

כדי להבין את שורש הבעיה היוצר את המחלוקת עלינו להרחיק אל העבר לתקופת ההקמה של המושבים בארץ: המוסדות המיישבים ערכו בדיקה כלכלית שמטרתה הייתה לקבוע מה גודל שטח הקרקע המאפשר למשפחה אחת להתפרנס מחקלאות. שטח הקרקע לנחלה בודדת, המכונה "תקן נחלה למשפחה", לא נקבע באופן זהה באזורי הארץ; השוני נובע ממכסות המים שהיו באותה עת ומסוגי הגידולים שאפיינו כל אזור ואזור.

רכישת נחלה – ההנחה שעמדה בפני הגורמים המיישבים הייתה שכל משפחת חקלאים תגדל בחצר ביתה לצריכה עצמית גידולי ירק, תרנגולות ומספר פרות חולבות ואילו החלקות החקלאיות הנוספות ישמשו לייצור תוצרת חקלאית שתימכר לפרנסה. חישוב שטח הקרקע המהווה את "תקן נחלה למשפחה" התבסס על רמת החיים הנדרשת ל"מחיה בכבוד" כפי שהיה בשנות ה- 20 עד אמצע שנות ה- 50.

פיצול מגרש מנחלה

גם הרווח מדונם קרקע חקלאית חושב לפי הרווחים המקובלים באותם שנים. כך למשל, באזור מרכז מישור החוף החישוב הכלכלי הראה כי 30 דונם פרדס יקנה פרנסה בכבוד למשפחה אחת. כאשר מתוך השטח האמור כ-7 דונם מהווים חלקת מגורים ושטחים "מופשרים" לטובת שטחי הציבור של המושב בשטח "המחנה".

לעיני הגורמים המיישבים עמד החשש שעם פטירתם של בעלי הנחלה תחולק הנחלה בין יורשיהם על פי דיני הירושה. חלוקת הנחלה עלולה לגרום לערעור הבסיס הכלכלי לפיו חושב "תקן הנחלה למשפחה", היינו, חלוקת השטחים החקלאיים ליותר ממשפחה אחת לא תאפשר ליורשים להתפרנס מחקלאות וכפועל יוצא מכך תוזנח הקרקע החקלאית של הנחלה.

נוכח החשש האמור עיגנו המוסדות המיישבים בחוזי החכירה הוראות חוזיות הקובעות שאין להעביר בחיים או מכח צוואה את הנחלה ליותר מילד אחד ובן זוגו. מגבלה זו חייבה לעיתים קביעת בן ממשיך אחד עוד בחיי ההורים וכפועל יוצא מכך החלו סכסוכי הירושה עוד בחייהם של בעלי הנחלה.

פיצול מגרש לשניים – תקן הנחלה למשפחה

מאז שנות השבעים התערער בהדרגה הבסיס הכלכלי לפיו נקבע "תקן הנחלה למשפחה": הסובסידיות לחקלאות צומצמו לחלוטין, מכסות המים נגזרו למחצית, הרווח מדונם קרקע חקלאית ירד ביחס לשכר הממוצע במשק, הארץ נפתחה ליבוא מוצרי מזון מחו"ל ורמת החיים הכללית עלתה.

איש לא מצפה באמת שחקלאי יתקיים על גידול גינת ירק בחצרו עם מספר תרנגולות, שתי פרות חולבות לצריכה עצמית ושלושים דונם פרדס. היום, ללא מיכון חקלאי ועיבוד שטחים נרחבים אין סיכוי לחקלאי בודד להתקיים. למרות שעובדה זו ברורה וגלויה לעיני כל, עיקרון שלמות הנחלה נותר בעינו; מינהל מקרקעי ישראל נאחז עד לאחרונה בעיקרון האנכרוניסטי האוסר את פיצול הנחלה תוך עצימת עיניים מהמציאות הקיימת.

החלטה 979 נולדה לאחר שני עשורים בהם נאבק המגזר החקלאי בהמלצות ועדות שונות שהוקמו לעניין זה כמו "ועדת רונן" ו"ועדת מילגרום". אך ככל שחלפו השנים מינהל מקרקעי ישראל התחזק בעמדותיו הבלתי פשרניות שלא להעניק לבעלי הנחלות זכויות של ממש בחלקת המגורים והקפיד לעמוד על איסור חלוקת הנחלה בין היורשים.

פיצול מגרש לשניים – החלטה 979 בנוסחה האחרון ספגה ביקורת קשה ומוצדקת מהמגזר החקלאי, אך למרות הביקורת, מן הראוי לבחון את מחצית הכוס המלאה: החלטה 979 מאפשרת לבעלי הנחלות להשתחרר מכבלי מינהל מקרקעי ישראל ולרכוש את זכויות הבניה הקיימות או העתידיות בחלקת המגורים לפי שני מסלולים שונים: האחד, רכישת 375 מ"ר ל"מגורים" בתשלום של 3.75% משווי חלקת המגורים. תשלום זה מאפשר בניית בית שלישי (קטן) שבנייתו הייתה אפשרית עד אישור החלטה 979 רק אם לבעל הנחלה היה נכד נשוי, כמו כן מאפשר תשלום זה (3.75%) בניה של בתי מגורים ששטחם עולה על 160 מ"ר ללא תשלום "דמי היתר" ופיצול בית מגורים מהנחלה בעלות של 1/3 משווי המגרש עליו עומד הבית (כחצי דונם).

פיצול נחלה מינהל מקרקעי ישראל

המסלול השני העומד לבחירת בעלי הנחלות לפי החלטה 979 מינהל מקרקעי ישראל – רכישת מלוא הזכויות הקיימות והעתידיות בחלקת המגורים כנגד תשלום בסך השווה ל- 1/3 משווי החלקה כולה (כ- 2.5 דונם בד"כ). תשלום זה המכונה "דמי רכישה"' מאפשר שחרור מלא של בעל הנחלה מכבליו של המינהל (בכל הקשור לבניית בתי מגורים). כנגד תשלום "דמי רכישה" מסיר מינהל מקרקעי ישראל את כל ההגבלות החלות לבניה למגורים מבעל הנחלה: התשלום מאפשר (מבחינתו של המינהל) בניית בתי מגורים ללא הגבלה מספרית, ללא הגבלת שטח הבתים, ללא הגבלה על מספר הפיצולים של בתים וללא כל צורך בקיומו של רצף דורי. כמו כן יהא בעל הנחלה פטור מתשלום "דמי הסכמה" בעת מכירת הנחלה בעתיד.

יחד עם זאת, יש לזכור שתשלום "דמי רכישה" אינו מסיר את המגבלות התכנוניות הקבועות בתוכניות המתאר החלות על חלקות המגורים. נכון להיום תוכניות המתאר עדיין מגבילות את מספר יחידות המגורים בנחלות לשלוש יחידות בשני מבנים. סביר להניח שנוכח עמדת המינהל בהחלטה 979 והמהלכים המבוצעים על ידי מרכז המועצות האזוריות, תוך שנים ספורות ישונו תוכניות המתאר באופן שיאפשר בניית יחידת מגורים שלישית עצמאית ואף למעלה מזה.

המועצה הארצית לתכנון ובניה פתחה את הפתח להוספת יחידת מגורים בנחלה בתיקון לתמ"א 35 (תכנית מתאר ארצית 35) בתיקון נקבע כי הוספת יחידת מגורים בנחלה לא תספר במניין הבתים המותרים לבניה באותו יישוב.
שינוי תכנוני זה, מאפשר הכנת תכניות מפורטות למושבים להוספת בית שלישי וביחד עם יישום החלטה 979 (1464, 1523) ניתן כבר היום לתכנן את חלוקת זכויות הבניה בנחלה בין ילדיהם של בעלי הנחלה.

פיצול בתי מגורים מתוך הנחלה גורע מבעל הנחלה זכויות בניה בהתאמה, כך למשל, אם בעתיד ניתן יהיה לבנות שלוש יחידות מגורים עצמאיות ובעל הנחלה יפצל שתי יחידות לשניים מילדיו, ניתן יהיה לבנות בנחלה רק בית מגורים אחד. בנסיבות אלה שווי הנחלה המפוצלת יקטן והפער בין שווי הנחלה שתיוותר בידי היורש השלישי לבין שווי יחידות המגורים המפוצלות ניתן יהיה לגישור בתשלומי איזון נמוכים.

נראה בעליל שניתן כבר היום לערוך הסכמים משפחתיים המבוססים על חלוקה עתידית זו ולהטמיע אפשרות זו בצוואות של בעלי נחלות.

(הערה: החלטה 979 מינהל מקרקעי ישראל שונתה ומספריה התחלפו: 1155, 1355, 1464, 1523)
נראה בעליל שניתן כבר היום לערוך הסכמים משפחתיים המבוססים על חלוקה עתידית .

פיצול נחלה | החלטה 979 | החלטה 1523 | החלטה 1464 | פיצול נחלה מינהל מקרקעי ישראל | פיצול מגרש לשניים | החלטה 979 מינהל מקרקעי ישראל | פיצול מגרש מנחלה | פיצול נחלה מינהל מקרקעי ישראל

היטלי השבחה מליוני שקלים בלתי מנוצלים על ידי הועדים המקומיים

בפסק דין תקדימי שניתן לפני כשבוע על ידי כב' בית המשפט העליון נקבע כי חלה חובת תשלום היטל השבחה גם על "ברי רשות" במגזר החקלאי. פסק הדין מהווה "מהפכה" של ממש במגזר החקלאי הואיל ועד היום היה מקובל שברי רשות אינם משלמים היטל השבחה. פסק הדין יביא לכך שבעלי נחלות, משקי עזר, מושבים וקיבוצים ישלמו היטלי השבחה בעוד שעד היום רובם לא היו מחוייבים בהיטל. איך ניתן להגיע לחוזה מכר נחלות

היטל השבחה בנחלה | היטל השבחה במושבים | היטל השבחה בנחלות

היטל השבחה הינו תשלום המשולם לוועדות האזוריות לתכנון ובניה בגין ההשבחה שנוצרה משינוי היעוד על פי תוכניות מתאר החלות על המקרקעין. חישוב היטל נקבע על ידי שמאי הועדה האזורית לתכנון ובניה ושיעורו – מחצית משווי ההשבחה של הקרקע שנוצרה מהתוכנית המשביחה. תשלום ההיטל נדחה ליום בו בעל הזכויות "מממש" את זכויותיו במקרקעין במכר או בבנייה.

חוק התכנון והבניה קובע כי ההיטל יחול על ה"בעלים" של המקרקעין או ה"חוכר לדורות". לפיכך, בעלי זכויות במגזר החקלאי במעמד של "ברי רשות" היו פטורים מתשלום. המדינה (רשות מקרקעי ישראל), כ"בעלים" של הקרקע, הייתה מחוייבת עד כה בתשלום ההיטל. על פי הסדר מיוחד שבין מועצת מינהל מקרקעי ישראל לבין המועצות האזוריות סוכם בעבר שהמינהל לא ישלם את מלוא ההיטל אלא 10% מהסכומים שיגבו על ידו בגין הקרקע המושבחת. תשלום זה המכונה "חלף היטל השבחה" והוא אומץ בסעיף 21 לתוספת השלישית של חוק התכנון והבניה.

ברע"א 725/05 הועדה המקומית שומרון נ' בלוך ואחרים, נקבע ביום 3.9.2014, שחובת תשלום היטל השבחה תחול גם על ברי רשות. המשמעות של פסק דין זה מרחיקת לכת ומהווה מהפיכה של ממש לא רק ביחסי ברי הרשות עם ועדות התכנון אלא גם ביחסי המגזר החקלאי מול רשות מקרקעי ישראל: הרשות, כבעל הזכויות במקרקעין, ראתה עצמה עד היום חופשיה לגבות תשלומי היוון בשיעורים שונים המגיעים ל 91%. במידה וכפועל יוצא מפסק הדין החדש שיעורי דמי ההיוון לא יופחתו בהתאמה, יווצרו מצבים בהם בעלי הזכויות במקרקעין ישלמו לרשות מקרקעי ישראל ולוועדה לתכנון (ביחד) סכומים העולים על שווי המקרקעין ב"שוק החופשי" בעת מכר זכויותיהם או בעת מימוש זכויות הבניה שלהם.

מתי משלמים היטל השבחה

מכל מקום, עולה שאלה נוספת: מה יעודו ומי זכאי ליהנות מהיטל ההשבחה?

פיצול מגרש לשניים – הוראות התוספת השלישית לחוק התכנון והבניה קובעות כי כספי היטל ההשבחה מיועדים להשבת הוצאות התכנון של התוכנית, תשלום עבור הפקעות ולפיתוח הישוב. החוק מוסיף וקובע כי במרחב תכנון מקומי שבתחומו נמצאות יותר מרשות מקומית אחת, יועברו לרשות המקומית או לישוב הנמצא בתחום המרחב התכנון האמור ואינו רשות מקומית, הסכומים שייגבו כהיטל השבחה בשל המקרקעין שבתחומם.

היינו, על הועדות המקומיות להעביר את כספי ההיטל לישוב ממנו "נוצר" ההיטל. אמנם, ועדות התכנון מוסמכות לנכות הוצאות שהיו להן בתכנון וכן תשלומים שונים עבור חינוך, אולם אין באלה כדי לשנות את החובה להעביר את היתרה לוועד המקומי של הישוב ממנו נוצר ההיטל לצורך מימון עלויות הפיתוח של אותו ישוב.

ויודגש, הוועדות האזוריות לתכנון ובניה אינן נוהגות בד"כ להכין תכניות מתאר ומשאירות את אלה להכנה על ידי הישובים שבתחומן, כך שאין לועדות הוצאות של ממש בהכנת תכניות מתאר. כמו כן אין לוועדות התכנון האזוריות בדרך כלל הוצאות בגין הפקעות הואיל ואין הן נוהגות להפקיע מקרקעין שבתחום משבצות הישובים שבתחומן. כמו כן, אין לוועדות התכנון סיכון בתשלום פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה הואיל והן "מגלגלות" את התשלום על יזמי התכנית מכח "כתבי שיפויי". כך, שבפועל, נראה שרוב רובו של ההיטל אמור להגיע לידי הישובים ולא לקופת המועצה.

חישוב היטל השבחה

פיצול נחלה – למרבה הצער בעניין זה אין הועדות המקומיות נוהגות באופן אחיד וכל ועדה בחרה לעצמה "נהלים" ו"קריטריונים" שונים לפיהם היא מוצאת לנכון להעביר חלק מההיטל לישובים שבתחומה ואת היתרה מעבירות לקופת המועצה. כך למשל ישנן ועדות מקומיות המעבירות 80% מההיטל לישוב ממנו ההיטל נגבה, סכום זה נראה בעיננו קרוב לסכום הנדרש להעברה ואולי אף עולה על הנדרש על פי החוק.

לעומתן ישנן ועדות מקומיות שאינן מעבירות תשלום כלשהו מתוך היטלי ההשבחה הנגבה על ידן ולא מחלף ההיטל המועבר אליהן מרשות מקרקעי ישראל. אמנם, גם הועדות אלה מעבירות "כספים" על פי "הצדק חלוקתי" שנקבע לעיתים בקריטריונים שונים, אולם לנהלים ולקריטריונים להעברת "כספים" לישובים, אף אם הם מוצדקים מנימוקים סוציאליים וסוציואקונומיים, אין להם עיגון חקיקתי ולמעשה מהווים הפרה של הוראות החוק בקשר להעברת "היטלי השבחה".

היטל השבחה מתי משלמים

ועדות לתכנון ובניה הינם גוף סטטוטורי שונה ונבדל מהמועצות האזוריות, הנוהג לפיו המועצות האזוריות רואות את ועדות התכנון מעין גוף פנימי השייך להן, שגויי מבחינה משפטית ומנהלית. תקציבם של הועדות לתכנון ובניה אינו חלק מתקציב המועצות האזוריות. בעניין זה הביעה כב' הש' ארבל את דעתה בבר"ע 725/05 הנ"ל בקובעה כי: "… אין להשתמש בכספים שנגבו אלא לכיסוי הוצאות הכנת התכנית…. ועל כן אינו מהווה מקור הכנסה נוסף לרשות המקומית…".

המציאות הקיימת היום מעמידה את הוועדים המקומיים במצב של "אי נוחות"; בהיותם תלויים במועצות האזוריות ברוב תפקידם הציבורי, קיים אצלם חשש לעמוד על זכותם לקבל את הכספים המגיעים להם על פי החוק. אי עמידה על זכותם מהווה הפרה של החובה החוקית המוטלת עליהם כלפי בוחריהם – תושבי הישוב.נראה כי על המועצות האזוריות וועדות התכנון לשמור על טוהר המידות והמנהל התקין לא רק בעת גביית תשלומי חובה המגיעים לקופתן אלא גם עת חובת התשלום חלה עליהן.

עו"ד היטל השבחה בנחלה | היטל השבחה במושבים | בן ממשיך במושבים | מתי משלמים היטל השבחה | חישוב היטל השבחה | היטל השבחה מתי משלמים | היטל השבחה בנחלה | היטל השבחה במושבים | היטל השבחה בנחלות

תיקון פשוט של תכנית המתאר הארצית 35 ישחרר 100 אלף יחידות מגורים לבניה

לאורך שנים הגביל מינהל מקרקעי ישראל את מימוש זכויות הבניה למגורים במושבים. לאחרונה, שיחרר מינהל מקרקעי ישראל את כל המגבלות לבניה החלות על חלקת המגורים בנחלה; למעשה, בתיקון פשוט ביותר של תוכנית מתאר ארצית מס' 35 (תמ"א 35) ניתן "לשחרר" לבניה 100,000 יחידות מגורים, ללא צורך בהפשרת קרקע חקלאית וללא פגיעה בשטחים "ירוקים", אלא בהגדלת הצפיפות בשטח הקיים כבר היום ביעוד "מגורים".

החלטה 1155 (979 במקור) מאפשרת מיצויי מלוא הפוטנציאל לבניה למגורים בתשלום דמי היוון בשיעור של 33% משוויה של חלקת המגורים. בישראל כ – 33,000 נחלות במושבים. חלקות המגורים בכל נחלה הינן בשטח ממוצעשל כ- 2.5 דונם. לפי צפיפות בינוי של יחידה אחת בכל 500 מ"ר ניתן לכאורה לבנות כ – 5 יחידות מגורים בכל נחלה ממוצעת.

הקושי במימוש פוטנציאל בינויי זה מצויי בתוכנית מתאר ארצית 35 המוכרת כ"תמ"א 35". תוכנית זו קובעת מגבלה למספר בתי המגורים בכל ישוב בישראל. לפי "תמ"א 35" כמעט כל המושבים בארץ אינם יכולים לאפשר תוספת של יחידת מגורים אחת לכל נחלה. כך מנציחה "תמ"א 35" מצב אבסורדי של בזבוז קרקע יקרה לבניה לשימוש לגינון בלבד.

יצויין כי החלטה 1155 הייתה בעבר שנויה במחלוקת ומספר גורמים פנו לבית המשפט העליון בבקשה לשנותה. בית המשפט העליון דחה את כל העתירות ואישר את ההחלטה לפני למעלה משנתיים. כך, ששינויי בתמ"א 35 באופן שיאפשר את יישום ההחלטה בהגדלת מספר יחידות המגורים אינו צפוי להיתקל בהתנגדות משפטית.

דומני כי גם אם קיים חשש מהגדלת הצפיפות לחמש יחידות מגורים בנחלה כולה (בית מגורים על כל חצי דונם), הרי שהוספת יחידת מגורים אחת (שלישית ונפרדת) לא תשנה את האופי הכפרי של הישוב. הוספת יחידת מגורים אחת תסייע לפתור בעיות משפחתיות רבות ותשחרר ממצוקתם באופן מידי 33,000 זוגות נשואים המשוועים לקרקע זמינה לבניה.

במידה והמועצה הארצית לתכנון ובניה תשכיל לאשר את השינוי המיוחל, יביא הדבר להכנסות ענק למשק המדינה: היוון 33,000 נחלות יעשיר את קופת המדינה בכ – 40 מליארד ₪!!!

**כתבה זו פורסמה בעיתנות בשנת 2013 ובשנת 2015 התקבל התיקון המוצע במועצה הארצית לתכנון ובניה. בעקבות התיקון נערך כל המגזר המושבי לתיקון תכניות המתאר באופן המאפשר תוספת יחידת מגורים בכל נחלה בארץ.

*  גד שטילמן – עו"ד תכנון ובניה, מומחה בדיני אגודות שיתופיות.