חיוב ארנונה רטרואקטיבי – בוטל!!
רשות אינה יכולה להטיל מיסי ארנונה באופן רטרואקטיבי וזאת מאחר והדבר פוגע ב"מידת ההסתמכות" של בעל הנכס.
במטרה לנסות ולהגדיל את הכנסותיהן, מועצות אזוריות ומועצות מקומיות נוהגות מדי פעם לשלוח לנכס מודד מטעמם על מנת לבדוק אם חלו שינויים שמצדיקים שינוי של שומת הארנונה. לכשנמצא בבדיקה שינוי בחישוב גודל השטח או סיווגו. בעל הנכס מקבל הודעת חיוב רטרואקטיבי בשומה חדשה.
כאשר מדובר על נכסים בשטח גדול, הדבר יכול להביא לחיוב פתאומי המגיע לסך של מאות אלפי ₪! כך למשל טיפל משרדנו בחיוב ארנונה לבריכת שחיה במושב שקיבל חיוב רטרואקטיבי של 7 שנים בסך של למעלה מחצי מיליון ₪.
במקרה זה, הוגשה ע"י משרדנו עתירה מנהלית כנגד החיוב הרטרואקטיבי, שבעקבותיה הסכימה המועצה האזורית להתפשר עם מרשתנו וסכום החוב נמחק כמעט לחלוטין.
יודגש כי באופן עקרוני, קובעים בתי המשפט כי רשות אינה יכולה להטיל מיסי ארנונה באופן רטרואקטיבי וזאת מאחר והדבר פוגע ב"מידת ההסתמכות" של בעל הנכס, ואולם, ככל שביהמ"ש יגיע למסקנה כי מידת ההסתמכות לא נפגעה, או שלכל הפחות האינטרס הציבורי לגביית מס אמת גובר עליה, יכול שהחיוב הרטרואקטיבי יאושר. כך למשל אם יתברר כי בעל הנכס היה מודע לטעות והעלים אותה מהרשות המקומית, הוא לא יוכל להסתתר מאחורי "מידת ההסתמכות".
במקרה האמור, שטח בריכת השחייה הינו בשטחה ובניהולה של אגודה שיתופית חקלאית, אשר משלמת למועצה האזורית תשלומי ארנונה באופן כוללני עבור כל המבנים, השטחים והמתקנים שנמצאים בשטחה. החיוב לא היה מפורט די הצורך והאגודה פנתה מפעם לפעם למועצה לצורך קבלת פירוט, אולם לא נענתה.
חשוב להדגיש כי בהתקבל שומה, באפשרות בעל הנכס לערער על כך בשני מסלולים. כאשר המחלוקת הינה מחלוקת משפטית יש לפנות באופן ישיר לביהמ"ש המחוזי ב"עתירה מנהלית", כדוגמת חוקיות מס רטרואקטיבי.
המסלול השני הינו כאשר מדובר על טענות עובדתיות כנגד גודל הנכס או סיווגו וכד'. במצב דברים זה יש צורך להגיש "השגה" לפני "מנהל הארנונה" במועצה. לאחר ש"מנהל הארנונה" מכריע ב"השגה" ניתן לערער על החלטתו לפני "ועדת ערר" לענייני ארנונה אשר ממונה אף היא על ידי הרשות המקומית. על החלטת "ועדת ערר" ניתן לערער לביהמ"ש המחוזי במסגרת "ערעור מנהלי". עולה מן האמור שכאשר לנישום טענות משפטיות וטענות אחרות כנגד החיוב, הוא נאלץ לנהל הליכים משפטיים נפרדים בערכאות שונות, דבר המסרבל את ההליכים וכרוך בהוצאות רבות. ואולם, מניסיוננו, במקרים מוצדקים, עשויה הרשות המקומית "לרדת" מדרישתה, כאשר בעל הנכס עומד על זכויותיו.
דוגמה נוספת לחיוב שבוטל ברובו הינו בעת"מ 932-03-12 סתוי נ.מ.ש תחנות דלק נ' עיריית אור עקיבא. במקרה זה נדרשה בעלת תחנת הדלק לשלם תשלום ארנונה רטרואקטיבי לעיריית אור עקיבא לאחר ששטח תחנת הדלק עבר לתחום שיפוטה מתחום שיפוט המועצה המקומית בנימינה – גבעת עדה. ביהמ"ש המחוזי ביטל חלק עיקרי מן החיוב. במקביל הוגשה השגה כנגד דרך החישוב של הארנונה. ה"השגה" נדחתה ע"י "מנהל הארנונה", אך במסגרת ערר שהוגש ל"ועדת ערר", הסתיימה המחלוקת בפשרה.
